מאמרים ופרסומים

האם ניתן להכריז על חייב כפושט רגל כאשר מקור חובותיו הינו בפעילות בלתי חוקית שתוצאתה הרשעה בפלילים ומאסר? זו השאלה אשר עמדה מול ביהמ"ש העליון בע"א 3376/11 שרגא רוזנברג נ' כונס הנכסים הרשמי ואח' (ערעור על פסק דינו של כב' השופט מינץ, מחוזי י-ם, פש"ר 6409/09).

באותו המקרה, מר שרגא רוזנברג – החייב המערער, הורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. האירוע בגינו הורשע החייב התרחש בסמוך לביתו של החייב בליל שבת ה-15.4.05. החייב יצא מביתו ונתקל בשלושה צעירים (ביניהם הנושה אשר התנגד להכרזת החייב כפושט רגל). התפתח ויכוח בין הצדדים והחייב הותקף ע"י הצעירים. בתגובה לכך שלף החייב את נשקו האישי וירה שלושה כדורים לכיוון פלג גופו העליון של כל אחד מהצעירים.

על החייב נגזרו 5 שנות מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי ותשלום פיצוי לצעירים בסך כולל של 250,000 ₪. החייב ריצה את עונשו ושילם את הפיצוי שהוטל עליו בהליך הפלילי.

הנושה (אשר התנגד להכרזת החייב כפושט רגל) הגיש נגד החייב תביעה נזיקית במסגרתה נפסק כי לנושה ישנו אשם תורם בשיעור 40% והחייב חויב לשלם לו פיצויים בסך של למעלה מ-700,000 ₪.

חוב זה בעיקרו (בצירוף חובות נוספים), הוביל את החייב להגיש בקשה להכרזתו כפושט רגל. ביום 25.2.10 ניתן לבקשת החייב צו לכינוס נכסים. ביום 17.3.11 נדחתה כאמור הבקשה להכריז על החייב כפושט רגל. ביהמ"ש המחוזי (כב' השופט מינץ) מצא כי חייב אשר הפעילות שהביאה ליצירת חובותיו הייתה בלתי חוקית אינו זכאי להגנה במסגרת פקודת פשיטת הרגל. נקבע כי מקום בו חויב אדם לשלם פיצויים לזולתו בשל גרימת נזק במתכוון ותוך ביצוע עבירה, בקשתו לחסות בצילה של פקודת פשיטת הרגל בשל אותו חוב עומדת בסתירה לתקנת הציבור.

ראוי להזכיר כי החייב, רופא שיניים במקצועו, היה אדם נורמטיבי אשר לפני אותה הרשעה לא היה מעורב כלל בפלילים ואף תואר ע"י ביהמ"ש אשר דן בערעור על גזר הדין במשפט הפלילי כ"איש משפחה שהתנהגותו לא נמצא עד כה דופי, וגם לקהילה בה הוא חי תרם רבות".

במסגרת הערעור הצטרף כונס הנכסים הרשמי לעמדתו של החייב וטען כי עצם ההרשעה בפלילים אין בה כדי לשלול את תחולת פקודת פשיטת הרגל ויש לבחון את נסיבות המקרה הספציפי. לטענת הכונ"ר, ריצוי מאסר בפועל ותשלום פיצויים שנפסקו בהליך הפלילי הינם מיצוי חובו של החייב לחברה. לטענת הכונ"ר, פסיקת הפיצויים בהליך האזרחי מהווים ענישה נוספת כנגד החייב ומניעת תחולת פקודת פשיטת הרגל מהווה סנקציה נוספת בלתי מידתית.

בימה"ש העליון סקר נרחבות את חובת תום הלב המוטלת על החייב. צוין כי חובת תום הלב מתפרשת על שתי תקופות זמן – בעת יצירת החובות ובעת הימצאות החייב בהליך פשיטת הרגל. בבואו לבחון את תום הלב של החייב בטרם כניסתו להליך יבדוק ביהמ"ש, בין היתר, האם התנהגותו של החייב הייתה בלתי חוקית וכתוצאה מאי חוקיות זו נוצרו חובותיו.

ביהמ"ש מפנה לפסה"ד אשר ניתן בעניין בנבנישתי (ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז (4) 197 (2003). בפסק דין זה נידונה השאלה האם ניתן להכריז על החייבים כפושטי רגל כאשר החובות נוצרו מעיסוק בלתי חוקי (עסק לשירותי ליווי). בעניין בנבנישתי נקבע כי עצם העובדה שהחוב נוצר במהלך הפעילות הבלתי חוקית, אין בה כדי לשלול את תחולת פקודת פשיטת הרגל על החייב. נקבע כי יש לשלול את תחולת פקודת פשיטת הרגל רק במקרים בהם אי החוקיות נוגדת את תקנת הציבור.

האם במקרה שרגא רוזנברג אי החוקיות נוגדת את תקנת הציבור?

ביהמ"ש מחליט (כדברי כב' השופט רובינשטיין "לא בלי התלבטות מסוימת") כי במקרה זה יש לקבל את הערעור ולהכריז על החייב כפושט רגל. ביהמ"ש שם דגש על אופי הפעילות הבלתי חוקית על מנת להכריע בשאלה.

במקרה שרגא רוזנברג הושם הדגש על כך כי מדובר במקרה חד פעמי של אדם אשר ריצה את עונשו לחברה (אמנם העבירה הינה של אלימות חמורה אך כפי שנפסק בהליכים האזרחיים היה לנושה אשם תורם בהתרחשות בשיעור של 40%). הודגש ההבדל מעניין בנבנישתי בו התנהל עסק לשירותי ליווי או עניין אשכנזי בו נוצרו החובות עקב הימורים (ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי). ביהמ"ש מציין כי במקרה זה שלילת הדרך לפתיחת דף חדש מהחייב תהווה סנקציה נוספת כנגד החייב וזאת יהיה קשה להלום (על אף שיהיו מקרים בהם הסנקציה תהא מוצדקת).

כב' השופט מלצר מוסיף על פסק דינו של כב' השופט רובינשטיין ומדגיש כי לטעמו יש לבצע את ההבחנה בין חיוב בפיצויים שנפסקו לפי חוק העונשין לבין פיצויים שנפסקו מכוח פקודת הנזיקין. בעוד הראשונים דינם מבחינת גבייה כדין קנס, הרי השניים דינן כחיוב אזרחי רגיל אשר אין בו כדי למנוע את תחולת פקודת פשיטת הרגל.

ככלל, בפסק דין זה חוזר ביהמ"ש על ההלכה שנקבעה בעניין בנבנישתי וקובע כי עצם יצירת החובות בפעילות בלתי חוקית אינה מהווה חוסר תום לב החוסמת את תחולת פקודת פשיטת הרגל על החייב. יש לבחון כל מקרה לגופו ולבדוק האם אי החוקיות שבמעשה נוגדת את תקנת הציבור ומצדיקה שלילת אפשרותו של החייב לפתוח דף חדש בחייו לאחר שיופטר מחובותיו.